עוד מידע על הדפסה על חולצות

חולצה היא פריט לבוש מבד הנלבש על חלקו העליון של הגוף, מהצוואר עד המותניים.

סוגי חולצות

אלו סוגי החולצות לדוגמא שניתן לבצע עליהם הדפסה על חולצות.
כותונת - הדפסה על חולצה מכופתרת עם שרוולים ארוכים או קצרים וצווארון. כותונת היא גם חלק מחליפה ונלבשת מתחת למקטורן.

חולצת טי - חולצה שגזרתה דמוית האות T, חסרת צווארון וכפתורים. בעבר שימשה כבגד תחתון וכיום משמשת כבגד לא-רשמי.

חולצה כחולה - כינוי לחולצת עבודה של פועלים. בהשאלה: "צווארון כחול", סמל למעמד העובדים. החולצה הכחולה היא גם חולצה הנהוגה כמדים במספר תנועות נוער. (ויקיפדיה)

הדפסה על חולצה רוסית

בכינויה "רובשקה" (ברוסית: חולצה או חולצה מכופתרת)[1], כינוי שבו משתמשים עד עצם היום הזה.

החולצה מתאפיינת בגזרה חופשית בעלת צווארון בסגנון מנדריני, ופתח רכיסה קדמי, המגיע עד מחצית הבגד. צורה זו מאפיינת את מרכז ומזרח אסיה. החולצה הרוסית עשויה על-פי רוב כותנה או פשתן בניגוד לאזורים אחרים באסיה שבהם נהוג ללבוש חולצות העשויות ממשי.

עיטורי הבגד מופיעים בדרך כלל בצווארון, בפתח ובאמרות, כנהוג בלבוש פולקלורי של עמים רבים. החולצה הפכה למעין "סמל המסחרי" של החלוצים שהגיעו מרוסיה ומאוקראינה בעליות הראשונות ואחר כך של התנועה הקיבוצית בשנותיה הראשונות. את "החולצה הרוסית" לבשו גברים ונשים כאחד, בעיקר בקבלות שבת, בימי חג ומועד, באסיפות חשובות, בערבי שירה וגם בעת ריקודי עם. עם הזמן היא הפכה פריט נפוץ בארון התלבושות של להקות מחול וזמר ארץ-ישראליות, כדוגמת הגבעטרון.

אלכסנדר זייד, השומר האגדי, ברובשקה

בארץ-ישראל נתפס הכינוי "רובשקה" לכלל החולצות הרוסיות המסורתיות, על שלל צורותיהן. הרובשקה הייתה פופולארית ביותר בקרב החלוצים של העליות הראשונות. עבור חלקם לפחות סימלה הרובשקה את המעבר מהיהודי הגלותי ליהודי החדש אותו ביקשו ליצור בארץ-ישראל, אדם, שכמו האיכר או הפועל הרוסי, חי מיגיע כפיו ועובד את אדמתו. החולצה הרוסית שימשה בגד מקובל אצל המהפכנים הרוסים, והחלוצים, שרצו לייצא את המהפכה גם לארץ-ישראל, ניסו לחקותם.[5]

אבל מעבר לאידאולוגיה הבגדים של החלוץ נולדו גם מתוך צורך. החלוצים הסתפקו במועט הן מתוך תפיסת עולם והן בשל עוניים: הרובשקה הייתה לפיכך פריט בסיסי במלתחה, במזוודה הקטנה שהביאו מרוסיה עם מעט בגדים בתוכה. הגברים הגיעו עם מגפיים, חולצה רוסית וכובע רוסי, הנשים - עם שמלה, חצאית מכווצת או סרפן וחולצה רקומה. כחלק מאורח החיים השיתופי אותו פיתחו בקבוצות ובקיבוצים, ריכז כל חבר קיבוץ את כל בגדיו בערימה והחלוקה הייתה בהגרלה. כך נולד "מחסן הבגדים" של כולם, כשכל חבר לקח לעצמו בגדים על פי צרכיו.[6] כל החולצות בעלות הצווארון העגול והמתכפתר, עם הרקמה האנכית והשרוולים הארוכים נקראו "חולצות רוסיות" ולכולן הודבק הכינוי הרוסי "רובשקה".

ברוסית ישנם כמה פתגמים הנוגעים לרובשקה. אחד מהם אומר: Своя́ руба́шка бли́же к те́лу. Svoya rubashka blizhe k telu בתרגום חופשי: "הרובשקה שלך צמודה לגוף". משמעות הביטוי: אדם קרוב אצל עצמו. כשם שהרובשקה צמודה לגוף, כך אדם מסוגל לדאוג לעצמו יותר מכל אחד אחר. [7][8]

החלוצים בימי העליות הראשונות היו נתונים מטבע הדברים להשפעות רוסיות חזקות. גם תנועות הנוער שהוקמו בארץ-ישראל הדגישו רעיונות סוציאליסטיים של תנועת הפועלים והגשמה חקלאית, רעיונות שנבעו מהזיקה החזקה שהייתה לרוסיה הקומוניסטית. זיקה זו נשקפת גם באמנות ובתרבות, כמו השירים הרוסיים והחולצות והרקומות, שהציגו את הצבר העברי החדש שנולד בארץ-ישראל כבן דמותו של המהפכן, הרבולוציונר הסוציאליסטי ברוסיה.[9]

באחת התמונות שצולמו בקבוצת כנרת נראית קבוצת בנות חלוצות לובשות שמלה שנראית כמו רובשקה. למרות שהרובשקה הייתה בעיקרה חולצה גברית אימצו אותה בהמשך גם הנשים. בגדי החלוצים היו פשוטים ופונקציונאליים: את הרובשקה לבשו במספר צורות. תחובות בתוך המכנסיים או מחוץ למכנסיים עם פתיל שחור מסביב לירכיים. לעתים חגרו חגורת עור רחבה בצבע שחור או חום. [10]

לימים הפכה החולצה הרוסית לחולצה המזוהה עם התנועה הקיבוצית, לצד החולצה הכחולה, והיא שימשה בעיקר לאירועים חגיגיים ולטקסים כמו חג הקציר ולערבי שירה בציבור. גם להקות זמר ומחול אימצו את החולצה והיא הפכה בגד קבוע בהופעותיהן. דוגמה מובהקת לכך היא להקת הגבעטרון.

ברוסיה ובאוקראינה הרובשקות משמשות כיום בעיקר לאירועים חגיגיים וטקסיים, לרוב באזורים הכפריים, ומשמשות כבגד ייצוגי ללהקות פולקלור. הרובשקה נמכרת גם כלבוש רוסי עממי, בחנויות למזכרות, בחנויות בגדים וב"דיוטי פרי" של מוסקבה. (ויקיפדיה)

אנו מספקים שירותי הדפסה על חולצות למגוון שימושים.